גלבוע ואח' נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ

החלטה

1. בפניי מונחות שתי בקשות :

בקשה לסילוק על הסף

בקשת רשות להתגונן

רקע עובדתי

2. התובעים, הגב' חווה גלבוע ומר ג'וזף קאוון (להלן : "התובעים") התקשרו עם חברת אמירי גן יבנה בנייה ויזמות בע"מ (להלן : "המוכרת"), אשר הייתה אמורה לבנות עבורם בית מגורים בקיבוץ מעין צבי (להלן : "הבית"). לטענתם, בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (להלן : "הנתבע") פעל שלא כדין, עת העביר את מלוא התמורה ב- 14/7/08 מתוך כספי המשכנתא (לכתב התביעה צורף בין היתר, החוזה והסכם משכנתא מסגרת מ- 10/6/08), אשר אושרה להם. לא כדין, משום שהיה ידוע לנתבע, כי המוכרת לא מסרה לידי התובעים את החזקה בבית.

התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר על סך 218,945 ₪, שהם 10% ממחיר הבית, הואיל ולנוכח ידעת הנתבע, בדבר אי העברת החזקה בבית לידי התובעים, ולנוכח הוראות הסכם המכר ותקנות המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (סייג לתשלומים על חשבון מחיר דירה), תשל"ה – 1975, לרבות בהתאם לחובתו לדאוג לאינטרס התובעים, הנתבע היה חייב לעכב תחת ידו סך של 10% מהמחיר הכולל של הבית.

לאחר שהתברר לתובעים, כי בוצעה העברת מלוא התמורה, פנו לנתבע, אלא שבתגובה העלה בין היתר את הטענה, כי העברה נעשתה בהתאם להוראותיהם, על סמך המסמך עליו חתמו ב- 10/6/08, לפיו יש להעביר לידי המוכרת לאלתר את מלוא סכום המשכנתא (להלן : "התחייבות/הוראה בלתי חוזרת"). התובעים טוענים, כי כאשר חתמו על טופס זה לא הוסבר להם תוכנו ומשמעותו.

עוד טענו התובעים, כי לבית משפט זה סמכות מקומית, בשל מקום התרחשות האירועים, נשוא כתב התביעה.

3. ב- 22/6/09 הגיש הנתבע בקשת רשות להתגונן ובקשה לסילוק על הסף, בין היתר מפאת סמכות מקומית.

4. ב-29/11/09 קבעתי, כי התובעים ישיבו לטענות לעניין הסמכות המקומית. אם בית המשפט נעדר סמכות מקומית, אין מקום להתייחס לטענות אחרות.

בנסיבות אלו, התייחסות בית המשפט תהיה קודם לשאלת הסמכות המקומית.

בקשה לסילוק על הסף

הנתבע מבקש בין היתר לסלק את התביעה על הסף בהיעדר סמכות מקומית, ולחילופין להעבירה לבית המשפט המוסמך, בית משפט השלום בתל-אביב-יפו. כתב התביעה כנגדו מבוסס, רובו ככולו, על חוזה ההלוואה והסכם משכנתא מסגרת, המהווים את המסמכים העומדים בבסיס ההתקשרות בינו לתובעים. אי לכך, על התובענה חל סעיף 47 לחוזה ההלוואה הקובע, כי "מקום השיפוט לצורך חוזה זה יהיה אך ורק בתל-אביב-יפו..."

ב"כ הנתבע הפנה למספר פסקי דין בהם יש לפרש תניית שיפוט באופן תכליתי ועל פי מטרותיה ( ע"א 65/88 אדרת שומרון בע"מ נ' הולינגסוורת ג.מ.ב.ה, פ"ד מ"ד (ה) 600; ב"ש 422/81 יוסף רובין ובניו, חברה לבניין בע"מ נ' שיכון עובדים בע"מ, פ"ד לו(4) 639). תניית שיפוט חלה על כל היחסים הנוגעים בין הבנק ללויים (ת.א. (שלום-ירושלים) לבדב יבגניה נ בנק לאומי למשכנתאות בע"מ.

העברת מקום השיפוט לבית המשפט המוסמך, משרת מחד, אינטרס של המבקש לצמצם את מספר בתי המשפט בהם הוא מנהל התדיינויות משפטיות, ומאידך אינה פוגעת בכל אינטרס לגיטימי של התובעים.

יתר על כן ,מקום מושבם של חלק מהעדים שיוזמנו על ידו במסגרת בירור התובענה, ככל שתברר, הינו בהנהלת הבנק בתל אביב.

תגובה

בתגובה התובעים טוענים, כי יש לדחות את הבקשה, ויש להצהיר, כי חוזה הלוואה הינו "חוזה אחיד" כמשמעותו בסעיף 2 לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג – 1982 (להלן : "חוק החוזים האחידים") והוראת סעיף 37 לחוזה ההלוואה– "תניית שיפוט" - מהווים תנאי מקפח בחוזה אחיד, כאמור בסעיף 4(9) לחוק ודינה להתבטל.

התובעים מפנים את בית המשפט לאופציות הקבועות בתקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד – 1984.